מחשבות על חיילנו שאינם ונפגעי פעולות האיבה, על המשפחות השכולות והחיילים המגנים עלינו. הרהורים על מדינתנו הקטנה ספוגת הכאב. תהיות לגבי העצמאות של מדינת ישראל, בין אם עצמאות ביטחונית, עצמאות כלכלית ובכלל עצמאות אישית. 
ומה בכלל הקשר בין הזיכרון לעצמאות?
"בין זיכרון לעצמאות"
אולי המעבר החד בין זיכרון לעצמאות הוא הכרחי ונותן לנו תזכורת "דע מאין באת ולאן אתה הולך". 
מה שבטוח אנחנו זקוקים להתאחד בכדי לחוות תקווה משותפת ולצאת לעצמאות משותפת.
אלפי מחקרים בתחום הפסיכולוגיה קבעו כי אנחנו "תוצר של ילדות"
לכולנו היסטוריה משותפת, ולכל אחד מאיתנו היסטוריה אישית משלו. 
מה ההיסטוריה האישית שלך?
מזמינה אותך לצעוד צעד קטן לאחור ולהתבונן בילד שבך ולשאול:
איזה ילד אני? מה שמעתי מסביבתי? איך אני מרגיש? מה אני צריך?
איזה זיכרון אני סוחב עמי? 
מתוך זיכרונות אלו, אני חי. נושם. פועל.
לכל אדם יש את השק שהוא סוחב אתו, המשפיע על דימויו העצמי וספוג עמוק בתוכו.
מהם התוצרים של אותם הזיכרונות? זיכרונות אלו עלולות לפגום בעצמאות שלנו.
כל אדם יכול לבחור שזיכרונות אלו היו קוצים של חומה או נבטים של עצמאות .
אדם השוכח את עברו אינו יכול להתקדם אל עתידו, דרך זיכרונות אלו אדם יוצא לעצמאות.
בוא ננסה ללמוד מהם, לצמוח ולהתפתח דרכם. 
הלקחים הם שמרכיבים את התקווה!
אם טעמתי טעם מר של אלימות, אהיה זה שאושיט יד לעזרה לאחר. אם נרדפתי בשל אמונתי, או חוויתי גזענות, אהיה זה שילחם למען זכויות האחר. אם ההורה שלי לא האמין בי, אאמין בילדיי.
ניתן וצריך ללמוד מכל מה שחווינו, 
זו התקווה שלנו, העצמאות.