מכתב לעצמי לקראת השנה החדשה
1/9/2015
רגע לפני שאני שולחת את שתי בנותיי המתוקות לגנים החדשים,
אני עוצרת כאן ובוחרת לפני המהומה להרגיע את עצמי, ואולי על הדרך אוכל להרגיע עוד הורה טרוד.
נתלי, אז הנה הגיע לה השנה החדשה ובנותייך הולכות להתמודד עם צורך עז בתחושת שייכות.
הן בטח ירצו להיות אהובות, מקובלות ורצויות, ובעיקר ירצו להיות עם אדם קרוב ומוכר.
זה יהיה להן קצת מוזר לקבל מבטים משונים מאנשים שהן לא מכירות,
ולפגוש ילדים כה רבים בוכים ומחפשים את אבא או אמא
ובטח הפרידה תהיה מלווה במבט המפוחד שרק הן יודעות להעניק לאמא,
שיש בו כל כך הרבה משפטים ומסרים.
וידייך יהיו כבולות. כי תהיי חייבת לנופף לשלום עם חיבוק ונשיקה, להפנות גבך וללכת.
עם הידיעה שלא כולם יכילו אותן כפי שהיית רוצה,
ולא כולם יהיו קשובים לצרכים שלהן כמו שרק את יודעת
ומה יקרה אם הן יבכו ולא יקבלו מענה או שהן יהיו במצוקה ולא תהיי שם?
אני יודעת, זה קשה.
ואת בטח מרגישה עכשיו עוד המון רגשות מעורבים בתוכך כמו התרגשות, פחד, תקווה, שמחה ולחץ.
רציתי להזכיר לך שזה טבעי ונורמלי ובעיקר רציתי לעודד אותך.
ולהזכיר לך שברגעים אלו ממש, בזמן אמת, זה הזמן לשלוף את
שלושת דרכי החינוך שלך כהורה וליישמם בזמן אמת !
אמפתיה - להכיל כל רגש שלך ושלהן. זה בסדר לפחד או להרגיש לא בנוח, את עדיין המhכל שלהן ותמיד תהיי זו שתרגיש אותן הכי טוב מכולם, גם אם הן רחוקות. זה בסדר להרגיש קצת קושי, משם הן יצמחו וגם את כהורה ואדם.
אמונה – זה הזמן לסמוך על בנותייך שיכולות להתמודד עם כל מה שעומד מולן, וכמובן לסמוך על עצמך ועל האינטואיציה האימהית שלך שאם משהו לא יהיה כשורה, יש לך את היכולת להתמודד ולהלחם כלביאה עבור משפחתך.
אוטונומיה – את יודעת בדיוק מה נכון וטוב עבורן (ועבור כל אדם) וזה עצמאות. הבנות שלך גדולת ונחשפות לאירועים שונים, וככל שיחשפו יותר כך יחשלו יותר ויוכלו לצאת לעצמאות
לכן, נתלי, זה הזמן להרפות ולאפשר להן לחוות את החיים !
וכל שנותר הוא להתפלל שהחששות שלי, לעולם לא יהוו מכשול לילדיי.
אז קחי אוויר, שדרי טוב, ויהיה טוב,